פסק-דין בתיק ת"ק 183-06-11

עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים בגין הנזקים אשר נגרמו לרכב התובעת, רכב מדגם מזדה לנטיס, מספר רישוי 5578629.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 3/12/10 בזמן שרכב התובעת עמד בחניה ברח' ויצמן בעכו, לפתע רכב אחר אשר חנה לפני רכב התובעת, רכב מספר רישוי 3420818, הנהוג על ידי הנתבעת 1, והמבוטח אצל הנתבעת 2 בפוליסת ביטוח אחריות לנזקי צד ג', נסע לאחור על מנת לצאת מחניה ותוך כדי כך פגע ברכב התובעת.

הנתבעת 1 אישרה בכתב ההגנה, כי התאונה ארעה כפי שנטען, אך בקשה להדגיש כי הנזק שנגרם לרכב התובעת היה קל ביותר. 

הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה בשמה בלבד ולא הכירה בחבותה הביטוחית בגין התאונה. לטענתה, ריבוי הסתירות בין גרסת התובעת ובעלה לבין גרסת הנתבעת 1, הוביל אותה למסקנה, כי רכב התובעת נפגע ככל הנראה בנסיבות אחרות.

דיון והכרעה:

התובעת ובעלה העידו לפניי וחזרו על עיקרי הגרסה שבכתב התביעה. גם הנתבעת 1 העידה לפניי ואישרה כי פגעה ברכב התובעת בעת שחזרה לאחור. מטעם הנתבעת 2 העיד חוקר מטעמה, ולתיק בית המשפט הוגש חומר חקירה הכולל רישום אישי של החוקר, והודעות בכתב  החתומות על ידי  מר ח'דר אשקר, בעלה של התובעת (להלן - מר אשקר) ושל הנתבעת 1. כמו כן הוגשו שני תקליטורים הכוללים שיחות אשר הוקלטו בסתר על ידי החוקר.

אקדים את המאוחר ואציין, כי בחינת מכלול הראיות אשר הוצגו לפניי הביאה אותי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את התביעה, שכן לא מצאתי סתירות מהותיות בין העדויות.

יחד עם זאת, ועל מנת להשלים את התמונה ולהסיר ספק מלב, אתייחס להלן לעיקר התהיות וסימני השאלה אשר הועלו על ידי הנתבעת 2.

מועד קרות התאונה - מר אשקר מסר תחילה לחוקר כי התאונה אירעה בשנת 2010, וזו היתה תשובתו הראשונה והספונטאנית. ואילו תשובתו המאוחרת יותר לחוקר, כי התאונה אירעה בחודש ינואר 2011, נסמכה על מועד תשלום השיק למוסך ביום 25/1/11 עבור התיקון אשר בוצע לדבריו כיומיים לפני התשלום.

יתר הראיות אשר אפרט בהמשך, אינן מותירות ספק לגבי מועד התרחשות התאונה ביום 3/12/10, ולא בסביבות ה- 21-22/1/11. כך למשל, ההודעה אשר נמסרה על ידי הנתבעת 1 לסוכן הביטוח שלה, נחתמה על ידה ביום 14/12/10, ולכן ברור כי התאונה ארעה לפני שההודעה נחתמה. אלא שהראיה האובייקטיבית ביותר, הינו התצהיר עליו חתמה התובעת בפני עו"ד חמוד אחסאן ביום 8/12/10 ואושר בחתימתו של עו"ד חמוד באותו יום (צורף לכתב התביעה), ובו מציינת התובעת כי התאונה ארעה ביום 3/12/10. הנה כי כן, חתימת התצהיר ואישורו על ידי עורך-דין כבר ביום 8/12/10 הינו ראיה חותכת לכך כי התאונה אירעה לפני כן, ולא בחודש ינואר 2011.

די באלה כדי להוביל למסקנה כי התאונה ארעה במועד הנטען, וכי מר אשקר נתפס לכלל טעות כאשר הסיק מהשיק אשר שולם למוסך, שהתאונה ארעה במועד אחר. 

מקום התרחשות התאונה - הנתבעת 1 ציינה בעדותה לפניי, כי התאונה ארעה ברחוב בן עמי בעכו. לעומת זאת העידו התובעת ובעלה, כי התאונה ארעה ברחוב ויצמן. על אף האמור, אני מקבלת את דברי התובעת כי הנתבעת 1 התכוונה בדבריה כי התאונה אירעה 'באזור רחוב בן- עמי' שבניצב לו מצוי רח' ויצמן, וכי זירת התאונה היתה ברח' ויצמן במרחק קצר מרח' בן עמי (מה שמסביר כנראה אזכור שני הרחובות בכתב התביעה) . החוקר אישר בדבריו, כי מר אשקר הצביע בפניו על מקום התרחשות התאונה ברח' ויצמן, ואישר גם שמדובר בשני רחובות מצטלבים. אך כאשר עומת החוקר עם הטענה, כי התאונה אירעה ברח' ויצמן במרחק 3-4 רכבים מרחוב בן עמי, בחר החוקר משום מה שלא להשיב לטענה, על אף שביקר אישית בזירת התאונה.

טיב ההיכרות בין הצדדים - התובעת ובעלה אישרו כי זיהו את הנתבעת 1 בפנים כתושבת העיר עכו. מר אשקר הוסיף בדבריו המוקלטים לחוקר (מעבר למה שצוין בהודעה בכתב), כי בעת התרחשות התאונה הוא זיהה את הנתבעת 1 כאחות של אחד המכרים שלו מעכו, ולכן ידע במי מדובר. מר אשקר הוסיף בדבריו לחוקר, כי מעבר להיכרות שלו עם אחיה של הנתבעת 1, הוא יודע היכן גרים הוריה.

די באלה כדי להסביר הכיצד ידע מר אשקר להגיע לביתה של הנתבעת 1 ולקבל ממנה פרטים.

מנגד, הנתבעת 2 לא עמדה בנטל להוכיח היכרות מספקת בין הצדדים, אשר תסביר את טענתה בדבר הרצון שלהם לרקום קנוניה ולרמות את חברת הביטוח.  

הנוכחים בזירת התאונה - התובעת אישרה בעדותה, כי בעת ההתנגשות בין שני כלי הרכב, היא ישבה בתוך הרכב יחד עם הילדים. אף הנתבעת 1 מסרה לחוקר בהודעה בכתב וגם בעדותה בבית המשפט, כי בזמן התאונה התובעת ישבה בתוך הרכב.

לעומת זאת, שאלותיה של נציגת הנתבעת 2 במהלך החקירה הנגדית, ובהן ציינה כי מר אשקר מסר לחוקר כי היה לבדו בזמן התאונה, אינן נכונות ואינן מתיישבות עם המידע אשר נמסר לחוקר. מר אשקר ציין בדבריו לחוקר (הן בהודעה בכתב והן בשיחה המוקלטת) וגם בבית המשפט, כי אשתו והילדים נסעו יחד איתו, ובזמן התאונה עמדו מחוץ לרכב - ומכאן שההנחה העובדתית של הנתבעת 2 כי מר אשקר היה לבדו, אינה נכונה.

משך הזמן בו שהו הצדדים בזירת התאונה - לא ברור לי מדוע העלתה נציגת הנתבעת 2 תהיות לגבי הזמן בו שהו הצדדים במקום עד לקרות התאונה. כך או כך, איני רואה סתירה בין עדותו של מר אשקר, אשר מסר כי שהה במספרה כשהוא מחכה בתור משך 10-15 דקות עד ששמע קול  ההתנגשות, לעומת עדותה של הנתבעת 1 אשר מסרה כי נכנסה למכולת לדקות ספורות.

פערים ואי התאמות בנוגע לפרטים נוספים - גם אם ניתן למצוא חוסר התאמה לגבי פרטים נוספים אשר עלו בעדויות של הצדדים, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה כי התאונה ארעה כפי שנטען. זה המקום להוסיף, כי לעתים, פערים בעדויות וחוסר התאמה לגבי נתונים מסוימים שאינם מגיעים לכדי סתירה מהותית, מלמדים דווקא על מהימנות העדים ועל העדר תיאום גרסאות מראש - וזו מסקנתי לגבי התיק דנן.